פסק-דין בתיק ת"א 817-09

א.         מבוא:

1.         המנוח דרור פניאס ז"ל, אשר נולד ביום 27.4.71, מצא את מותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.3.2009. בעת מותו היה המנוח רווק. התובעים הינם הוריו של המנוח, שהינם יורשיו על פי דין - התובעים בשם עזבונו, וכן בגין נזקיהם האישיים. עיקרה של התביעה נוגע להפסדיו של המנוח בשנים האבודות.

ב.         העובדות:

2.         במועד פטירתו, עבד המנוח, שהיה הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים במקצועו, בחברה הידועה כחברת ר.ה. אלקטרוניקה בע"מ בנצרת עלית. את עבודתו זו החל כחודשיים ומחצה לפני אירוע התאונה בה מצא את מותו. המנוח שימש כמנהל קשרי חוץ בחברה בה הועסק על פי חוזה אישי, אשר העניק לו תנאי שכר ותנאים נלווים, אליהם עוד אתייחס בהמשך. במשך תקופה של כשנה לפני שהחל בעבודתו אצל המעסיק האחרון, היה המנוח מובטל, לאחר שפרש מחברת פלאפון, אשר שימשה כמעסיקתו משך כ- 5 שנים. תפקידו בחברת פלאפון היה אחראי על מעבדות החברה באזור הצפון. קודם לעבודתו בחברת פלאפון, הועסק המנוח בחברת סולן קומוניקציה - חברה העוסקת בתחום האלקטרוניקה, כממונה על מעבדה לתיקון ציוד קצה, וממונה על קשרי לקוחות.

3.         כל העובדות שלעיל אינן שנויות במחלוקת. אף תנאי העסקתו אצל מעסיקו האחרון - תנאים המפורטים בחוזה העבודה האישי שהוצג ואף נשמעו מפי מעסיקו, מר גיטאי - אינם שנויים אף הם במחלוקת. עם זאת, חלוקים הצדדים ביניהם באשר לסיכויי קידומו בעבודה של המנוח, וכן באשר לקביעת בסיס השכר, אשר ישמש לצורך קביעת הפסדי העזבון.

            מוסכם על הצדדים אף כי התובעים לא קבלו כל גמלה או תשלומי אחרים בגין פטירת המנוח, אשר יש לנכותם מסכום הפיצויים המגיע לתובעים. מכל מקום, הוסכם, כי במידה ותוגש בעתיד תביעה נגד הנתבעת, על ידי גוף כלשהו ששילם להורים תשלום כאמור, תהא הנתבעת זכאית לחזור עליהם.

4.         על פי חוזה העסקה האישי שנערך בין המנוח לבין חברת ר. ה. אלקטרוניקה, נקבע למנוח שכר גלובלי בשיעור של 14,000 ש"ח. כן נקבע כי המנוח יהיה זכאי לקרן פנסיה מקיפה או ביטוח מנהלים על פי בחירתו. בהתאם, נאמר בסעיף ה-1 לחוזה העסקה, כי המעסיק יפריש "בגין הפוליסה" סכום השווה 13 ושליש אחוזים מהמשכורת, אשר 5% מתוכם בגין תגמולים, ו- 8 ושליש אחוז מתוכם, בגין פיצויי פיטורים. בנוסף תפריש החברה סכום נוסף, של עד 2.5 אחוז, בגין אובדן כושר עבודה. משכרו של העובד יופרש סך של 5% מהמשכורת. בנוסף, נקבע כי המנוח יהיה זכאי להפרשה לקרן השתלמות על שמו בשיעור של "2.5% מטובת העובד ו- 7.5% מטובת המעסיק". החברה התחייבה להעמיד לרשות המנוח רכב פרטי כמקובל בחברה, כאשר כל הוצאות החזקתו יחולו עליה. כעולה מתלוש המשכורת של המנוח לחודש 3/10, נזקף לו סך של 1,850 ש"ח בגין הטבה זו.

5.         מעדותו של מר גיטאי מטעם המעסיק, עולה כי המעסיק היה בקשיים בשנת 2009 - שנה בה פוטרו כ- 350 עובדים מתוך 850 שהיו בחברה ו- 1,200 בקבוצה כולה. כמו כן הופחתו משכורות עובדים באותה תקופה. ואכן מתלושי השכר שהוצגו, עולה כי בחודשים ינואר ובפרואר 2010 נוכו משכרו של המנוח 7% כהפחתת שכר. בחודש מרץ לא נעשתה הפחתה דומה.

            במהלך הדיון, אף נטען כי המנוח זכאי היה לתגמולים בגין היותו נכה צה"ל. עם זאת, עובדה זו לא מצאה ביטוי בכתב התביעה ותצהירי העדות. על כן, לא אתייחס אליה בפסק דיני זה.

6.         כאמור, הועסק המנוח קודם לכן במסגרת חברות סולן קומוניקציה ופלאפון. נראה כי משכורותיו בחברת סולן קומוניקציה נעו בין 9,000 ל- 12,000 ש"ח בין השנים 2000 - 2002. בחברה זו הועסק כמנהל מעבדה לתיקוני טלפונים סלולריים, ממונה על 12 עובדים ועל קשרים עם לקוחות החברה. [ראה נספח י"ד]. לאחר מכן, הועסק המנוח בחברת פלאפון, בה הועסק בחוזה אישי בשכר של כ- 12,000 עד 13,000 ש"ח לחודש בצירוף תנאים נלווים. כן הוא זכה לקבל פעמיים בונוסים שנתיים בגין ריווחיות נאה בחברה. בסוף חודש ינואר 2008, הוא עזב את תפקידו בחברת פלאפון, נסיבות אלה אינן ברורות, אולם כעולה מתצהירי הוריו, אחיו ואחותו, עולה כי הוא חפץ להעתיק את מקום מגוריו לצפון, על מנת שיוכל להתגורר בקרבת מקום להוריו.

ג.         המחלוקת

טענות התובעים:

7.         כאמור, התביעה שבפני נוגעת להפסדי העזבון בגין פטירת המנוח, וכן להפסדי הוריו, אשר כטענתם, הוא תמך בהם.

8.         לטענת התובעים, שכרו של המנוח, כפי העולה מתלושי השכר שלו, אינו הולם את כושר ההשתכרות המעשי שלו. לטענתם, סיכוייו להתקדם בסולם הדרגות והשכר, היו גבוהים וכי בהתאם, יש לחשב את הפסדיו על פי שכר המגיע כדי שילוש השכר הממוצע במשק. העובדה כי המנוח היה רווק ונהג בצמצום בהוצאותיו, אף מחייבת סטיה מן ההלכה, הידועה כ"הלכת השנים האבודות", כפי שפותחה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע.א. 10990/05 פינץ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ, תק - על 2006 [2] 199 [להלן: "עניין פינץ"]. כזכור, על פי הלכה זו, נקבע כי חישוב שיעור החסכון בעניינם של רווקים, שאין בהם תלויים, יעשה על פי 30% מבסיס השכר. לטענת התובעים, במקרה שלפנינו, מן הראוי לפסוק על פי שיעור של 50%.

            ביחס לבסיס השכר, טענו התובעים כי יש להוסיף לשכר זה את כל התנאים הנלווים, כגון חופשה שנתית "מעבר למקובל", דמי הבראה "מעבר למקובל", דמי מחלה מעבר למקובל, וכן את התנאים הסוציאלים הנלווים כמפורט בחוזה ההעסקה האישי שלו, כפי שפורטו לעיל, לרבות הפסדי פנסיה. 

            המנוח לא היה אמור לפרוש ולצאת לגמלה מעבודתו, אלא לאחר שיגיע לגיל 70. הפיצויים יחושבו, לטענת התובעים, על פי נתון זה.

9.         בנוסף תובעים התובעים הוצאות קבורה בגין רכישת חלקת קבר בבית העלמין בקרית ביאליק, הסמוך למקום מגורי ההורים בשיעור 25,000 ש"ח, הוצאות הקמת מצבה בסך 5,500 ש"ח וכן הוצאות אבל שונות בסך של 10,000 ש"ח. כן נתבע פיצוי בגין נזק לא ממוני, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים.

10.        תביעתם האישית של ההורים נסמכת על כך כי המנוח הרבה לתמוך בהם, בהתגוררו סמוך למקום מגוריהם, שעה שאחיו ואחותו התגוררו רחוק יותר. אבי המנוח, סבל מליקויים בראייתו, אשר בעטיים נזקק לליווי צמוד בעת יציאתו מהבית, וכי המנוח הרבה לתמוך בו ודאג ללוותו פעמים רבות לטיפול. עוד נטען כי היות וההורים אינם בעלי רשיון נהיגה [עובדה אשר התגלתה כלא נכונה], נהג המנוח להסיעם ולעזור גם בביצוע קניות, עבודות נקיון, שיפוצים והחזקת הבית וכיוצ"ב.

טענות הנתבעת:

11.        טיעוניהם של התובעים אינם קבילים על הנתבעת. ראשית, טוענת הנתבעת כי את שכרו של המנוח יש לחשב לפי ממוצע השתכרותו בשנים שקדמו לפטירתו, לרבות השנה בה לא היה מועסק. לשיטת הנתבעת, קיים ערפל של חוסר ודאות בענף האלקטרוניקה, הסובל מעת לעת משפל המביא לפיטורי עובדים, כעולה מעדותו של מר גיטאי באשר לפיטורין אצל מעסיקו של המנוח. כן קיים קושי רב למצוא מקום עבודה הולם בצפון הארץ - בניגוד למרכז הארץ. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים סיפקו נתונים חלקיים באשר להשתכרותו של המנוח. אין בחומר הראיות כל ראיה לכך באשר לסיכויי קידומו, וכי אין לפסוק לו פיצויים על בסיס שכר העולה על שיעור השתכרותו בפועל, תוך עריכת ממוצע כאמור לעיל. המדובר בענף שבו קיימות תנודות בשיעור השכר ואפשרויות התעסוקה. כנגד סיכויי קידומו של התובע, אף יש לשקול את סיכוני אובדן מקום העבודה, או ירידה דרסטית בהכנסה. כך למשל, סיבות עזיבתו של המנוח את חברת פלאפון ותקופת הביניים של כשנה בה היה מובטל, לוטות בערפל.